לזכרם של מנהלי העמותות שמע והמכון לקידום החירש

ישראל סלע_תמונה-01.jpg
עיגול כחול מעודכן.png

ד"ר ישראל סלע 1941 - 2002

ד"ר ישראל סלע ז"ל ייסד את המכון לקידום החירש בשנת 1993, ושימש כיועץ עד לפטירתו בשנת 2002.
נאמר על ד"ר סלע, דור שמיני למשפחה ירושלמית, ובן בכור שומע להורים חרשים שייעודו נקבע עם לידתו. ברבות השנים הפך לפה הדובר והמתרגם של הוריו ושל קהילת החרשים. מרגע שהחל לדבר ולתקשר מילולית עם הסביבה, הפך ישראל להיות "ילד הורי" שתווך בינם לבין הסביבה. הן בגן הילדים ובבית הספר, בסידורים כספיים, בליווי לרופאים, ואף בעת רכישת דירה. חשוב לציין שהוא לא התבייש בהוריו ודאג לפתוח את הבית לחבריו כדי שיכירו את משפחתו. בית הוריו היווה עבורו את המקור למסירותו. כבן שומע להורים חרשים הבין ישראל את החשיבות של הקניית ידע על עולם החרשים לעולם השומעים. חלק מייעודו היה לעורר את המודעות לכך שחירש הוא אדם ככל האדם, עם יכולות, רצונות וכישרונות. ואכן, ד"ר סלע האמין בפתוח הפוטנציאל האישי, בד בבד עם הצורך להבין את הקשיים ולהכיר בהם. בתקופת לימודיו בארצות הברית, כשנודע לו על קיומו של ארגון CODA – Children of deaf adults , ילדים שומעים להורים חרשים, הצטרף ישראל לכנס הראשון כחבר ארגון ופעל בהמשך גם בארץ בנושא זה. בין היתר פתח את הקורס הראשון למתורגמנים לילדי "קודה", ובמקביל הקים קבוצת תמיכה.

תפיסתו  המקצועית - אישית הושפעה ממפגש מכונן שחווה בגיל אחת עשרה, עת הגיעה ארצה הגב' הלן קלר לביקור בקהילת החרשים בחודש מאי 1952. המפגש עימה הרשים אותו מאד, הקרין על תפיסת עולמו וחיזק את ייעודו ומחויבותו לעולם החרשים. באותו מפגש הכיר לראשונה גם את ראלף גולדמן ז"ל מ"ג'וינט העולמי" ושם החל להירקם הקשר עם "ג'וינט ישראל" ו"הג'וינט העולמי", קשר שקוים לאורך חייו ותרם רבות לפיתוחו האישי וכן לפיתוח קהילת החירשים.
שנים רבות לאחר מכן נשלח ישראל על ידי הג'וינט העולמי ללימודי דוקטורט בתחום החירשות באוניברסיטת גאלודט (Gallaudet University), האוניברסיטה היחידה בעולם המוקדשת לחרשים וכבדי שמיעה, השוכנת בוושינגטון, בירת ארצות הברית. במהלך לימודיו ((1986-1982 התגבשה בו ההכרה בחשיבות  העצומה  של השכלה אקדמית עבור חירשים, וראה בה אמצעי חיוני לפיתוח אישי ומקצועי. בהמשך הוא דאג לכך שסטודנטים חירשים ישראלים יוכלו ללמוד בגאלודט ולהגשים את חלומם. בשלב מאוחר יותר שינה את גישתו וגרס כי צריך לתת הזדמנות לסטודנטים חרשים ללמוד בכל האוניברסיטאות בארץ. וכך בשנת 1993, הוקם המכון לקידום החירש: במטרה להעניק תמיכה והכוונה לסטודנטים החירשים הלומדים בארץ. 

במסגרת תפקידו כיועץ המכון לקידום החרש, ד"ר סלע פעל רבות לשיפור איכות חייהם של קהילת החרשים ולהגברת המודעות לעולם ולתרבות החרשים. בין היתר הוא השקיע בפתוח מודעות אנשי מקצוע באמצעות הרצאות וקורסים מקצועיים באוניברסיטאות ובסמינרים. כמו כן, ייצג את קהילת החרשים בכנסים בארץ ובחו"ל בנושאי חרשות.
באוניברסיטת תל אביב הכשיר מחנכים במסגרת בית ספר לחינוך מיוחד, מסלול לק"ש (לקות שמיעה). הסטודנטים נחשפו לשפת הסימנים ולעולמם ותרבותם של החרשים תוך קרוב לבבות. ישראל אף הקים את להקת הריקוד הראשונה לחרשים "להקת קול ודממה" בחסותה של הברונית דה רוטשילד. הלהקה, בהנהלת משה אפרתי, התפתחה והפכה ללהקה משולבת של חרשים ושומעים. כבר ב-1970 הוציא "חוברת ללימודי שפת הסימנים". בהמשך, ד"ר סלע פיתח והפיק את  הפרויקט החשוב "המילון הראשון לשפת סימנים" בשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים, בראשותו של פרופ' שלזינגר (נמיר, סלע, רימור ושלזינגר, 1977). בשנת 1992, פורסם סקר "קהילת החרשים בישראל" שערך עם פרופסור אמציה ויזל ז"ל. כמו כן, ד"ר סלע נירתם לנושא תיעוד של ניצולי השואה החרשים בארץ בשיתוף "יד ושם", ובעולם בפרויקט בחסות קרן "האנשים ההגונים" שבראשה עומד הבמאי סטיבן שפילברג. תיעוד זה הפך לתערוכה נודדת בעולם. התערוכה נמצאת בימים אלו באוניברסיטת גאלודט ונקראת "ליל הבדולח". בשנת 1997 סייע לג'ון שוכמן ודונה ראיין בכתיבת הספר "אנשים חרשים באירופה של היטלר".

בין השנים 1994-2002, כיהן ד"ר סלע כנציג ה"ג'וינט העולמי" בהונגריה והיה גם אחראי על כל קהילות החרשים במזרח אירופה. הוא הצליח לאתר את בית הספר של קהילת החרשים בבודפשט שפעל לפני השואה תחת השם "מקסיקו", ואירגן שילוט הולם וטקס חניכה מרגש.

על חזונו ופועלו הרב זכה ד"ר ישראל סלע בשנת 2003 בפרס היוקרתי של אוניברסיטת גאלודט "פרס אדוארד מיינר", הניתן כאות הוקרה על מנהיגות וקידום אוכלוסיית החרשים. לרוע המזל,  ד"ר סלע לא זכה בחייו לשמוע על הזכייה בפרס. הידיעה על הזכייה הגיעה לאחר שנכנס לתרדמת ממנה לא קם. אולם לפני מותו הספיק לראות כיצד מטרותיו וחלומותיו התגשמו לטובת אנשים רבים בארץ ובעולם ובמיוחד בקהילת החרשים.

ד"ר סלע היה איש משפחה מסור, איש אשכולות, איש שיחה מרתק, אוהב אדם, שרצונו לעזור לאנשים ולקהילת החרשים הניע אותו להגשים חלומות ויעדים. הוא עסק בנושאי רווחה, כלכלה וחקיקה ונלחם למען שיפור חייה של קהילת החרשים בישראל בכל תחום אפשרי. הוא גם ראה חשיבות רבה בפתוח התרבות של עולם החרשים ובהנגשתה לציבור הרחב. לימים כינה אותו נכדו "סבי מנהיג", ואכן הוא זכה להנהיג ולהוביל את משפחתו ואת קהילת החרשים להגשמת חלומות ומטרות ולהצלחה.
 

זבולון, כפי שכונה בפי כל, מחניכי שמע ועד שרים בממשלה, היה איש מיוחד במינו, מחנך דגול ואיש משפחה למופת.
הוא פעל ללא לאות למען האוכלוסייה שאיתם נקשרה נפשו, הילדים ובני הנוער כבדי השמיעה והחרשים. 
זבולון נולד עם קום המדינה, בן לשלום ואהובה, ממייסדי שכונת שעריה שבפתח תקווה, שם גדל והתחנך. לימים הקים את משפחתו שלו בשכונה, יחד עם אשתו אסתר, אותה פגש בבית הקולנוע של שעריה, אשר הקים אביו שלום. זבולון ינק מאביו, שלום גורני את שורשי הנתינה, היוזמה, החינוך והעשייה הציבורית. גם שלושת ילדיו של זבולון היו חלק בלתי נפרד משמע. תחילה השתתפו בפעילויות כחניכים וכשבגרו הדריכו ונרתמו לעשייה.

עמותת "שמע"  הוקמה בשנת 1968 על ידי הורים לילדים חרשים וכבדי שמיעה שנזקקו לפתרונות ומענים שלא סופקו על ידי המשרדים הממשלתיים, כגון מסגרות חינוך מתאימות, זכויות סוציאליות ועוד. הובילו את העמותה בתחילת דרכה המייסדים מר יוסף מן ופרופ' ג'רי רייכשטיין , שפעלו בתחום החינוכי, החברתי והסוציאלי למען הילדים. בשנות השבעים מונתה גב' אהובה מגן למנהלת "שמע", הגוף שנתן שירותים חינוכיים בשיתוף עם משרד החינוך והפעילה תוכניות חברתיות.
זבולון הגיע ל "שמע" בשנת  1979, אב צעיר ומורה לחינוך מיוחד. הוא החל את דרכו כרכז הציוד האורקולי. במהרה ניכרו כישוריו והוא השתלב במועדון החברתי שהתקיים באותם ימים ברחוב יהודה המכבי בתל אביב, ונתן מענה לצרכים הלימודיים והחברתיים של הילדים הלומדים בכיתות השילוב הייעודיות לילדים חרשים וכבדי שמיעה. כשעברו בשנת 1987  לבית "שמע" ברחוב פליטי הספר, זבולון כבר השלים תואר שני בחינוך וניהל את המועדון החברתי תחת אהובה מגן.
זבולון הוקסם מהילדים והאמין שצריך לספק ולהנגיש להם את כל החוויות וההעשרה שחווים ילדים שומעים. הוא הגדיל והרחיב את המועדון ופתח קבוצות לילדים הלומדים בשילוב האינדיבידואלי. זבולון האמין בילדים וביכולותיהם וגרס שצריך להתייחס אליהם כשווים בין שווים. הוא לימד אותם לא לוותר לעצמם אלא להיפך, להתעקש להגיע הכי רחוק שרק אפשר. הוא פיתח וטיפח את בית שמע וידעו כולם מקטן ועד גדול שחובה לשמור על הבית, על הציוד, הנקיון והסדר ונתן דוגמא אישית לכך בהתנהלותו. "שמע זה בית", מושג אותו תבע זבולון, מהדהד עד היום עבור דורות של ילדים ובני נוער שגדלו בשמע וזכו לקחת חלק בפעילות. הוא היה מחובר לילדים ולבני הנוער וידע לדבר ולתקשר איתם בגובה העיניים: חם וקשוב, עם מאור פנים ולב רחב. דלתו הייתה פתוחה תמיד. פתוחה עבור החניכים, פתוחה עבור המשפחות ופתוחה עבור הצוות. 
כשפרשה אהובה מגן בשנת 1998, היה אך טבעי שזבולון ימונה למנהלה הארצי של "שמע". הוא היה מנהל כריזמטי שהוביל קדימה ודרש מעצמו ומהצוות מצוינות ללא פשרות. קפדן ודורש אך תמיד העביר את המסר באופן מעצים וחינוכי. מעורב עד רמת הפרטים הקטנים, הוא ידע לקיים דיאלוג עם הצוות, בשיתוף מתמיד. הצוות, כמו גם החניכים,
ראו בו דמות אב ומנטור.

זבולון הסתכל במבט על וידע להפריד בין עיקר לטפל ולהבין את המכלול. הייתה לו יכולת נדירה לאפיין את הצרכים של הילדים ולדהור קדימה להשגת המטרה. הוא שאף תמיד להיות בראש החץ, לתכנן ולחשוב קדימה. 
ההצגות הססגוניות, המונגשות , האיכותיות והמיוחדות , עליהם לא וויתר, האולפן שהקים בשמע עת הגיע גל העולים הגדול בשנת 1991, הספרייה לחוברות עזר, הבנק להשאלת אביזרי שמיעה, הסרטים ההסברתיים שהופקו, חוברות ההסברה , הם רק חלק מהדוגמאות לתוכניות היצירתיות שיצר וקיים. הוא הרחיב את סניפי הדרום והמרכז  ופתח סניף בצפון בטבריה. הקפיד על מפגשים ארציים בטיולים ובמחנות כעוגן חשוב לבני נוער מכל הארץ.
זבולון היה איש חזון ומעשה, הוא פעל בו זמנית פנימה והחוצה. הוא פעל בתוך הבית עד השעות המאוחרות של הלילה על מנת לספק את השירותים הטובים ביותר עבור הילדים, אך לא הסתפק בכך. הוא ליווה את בני המשפחות בכל תחומי החיים ונלחם עבור הילדים והמשפחות בכל המישורים. הוא היה בקשר עם תורמים וגם עסק בתחום החקיקה ופיתח קשרים ולובי פוליטיים. הוא פעל לקבלת זכויות מול משרדים ממשלתיים ובכנסת. הוא היה מעורב בחוק לכתוביות בטלוויזיה, בקביעת סל תקשורת, בהרחבה של קבלת גמלת ילד חירש מביטוח לאומי, בהעלאת הסבסוד של  משרד הבריאות לאביזרי שמיעה ובהכרה וסבסוד מערכות FM. הוא פעל למען הזכות להנגשה בבית הספר עבור התלמידים ולמען שיקום, השכלה ותעסוקה הולמת. הוא הרחיב את היריעה והקדיש גם למחקר וללמידה שיקדמו את האוכלוסייה.
שום דבר לא עמד בפניו. 

בהסתלקותו בטרם עת השאיר זבולון  אחריו מפעל חיים ונעליים מאוד גדולות. הוא מילא את הלבבות של האנשים שגדלו בשמע. הוא היה מולטי טאלנט, מנוע טורבו, סוחף וטוטאלי, מעיין נובע מבפנים. ניתן להתנחם בכך שזכה לראות בחייו את עמלו נושא פרי והילדים גדלים ,מתפתחים ופורחים  וזוכים לקבל את המענים הנדרשים כדי לפרוס כנפיים. 
מעל לכל היה זבולון מחנך ואב דגול לדורות של ילדים, בני נוער, אנשי צוות ומשפחתו שלו.

זבולון גורני 2010 - 1948   

WhatsApp Image 2022-06-29 at 10.49.51.jpeg
עיגול כחול מעודכן.png

מילון שפת הסימנים

המילון שהפיק המכון לקידום החרש, כיום "מעגלי שמע" הוא מילון חלוצי וראשוני, ומציג אוצר נרחב של סימנים המצויים בשימוש יום-יומי בקרב קהילת החירשים וכבדי-השמיעה החיים בישראל; הוא ידידותי למשתמש ואפשר לשלוף ממנו סימן באמצעות הקלדת מילה בכל אחת מהשפות – עברית ואנגלית  – באמצעות חיפוש והקלדה חופשית.

הקלידו את המילה והסימן שביקשתם יעלה בתצלום וידאו.

 

מילון זה הופק בזכות תרומתם של מר אלכס גרפלד ופרופ' מרים שלזינגר (ז"ל), אשר פעלה רבות לקידום ההנגשה הלשונית לאוכלוסיית החרשים וכבדי השמיעה.

הפרויקט מתעד את סיפוריהם האישיים והמיוחדים של ניצולי שואה חרשים אשר שרדו את השואה. חוויות האדם החרש בשואה הן חוויות שונות מחוויותיו של אדם שומע. הם סבלו מרדיפה כפולה- הן בשל היותם יהודים והן בשל חירשותם והגדרתם כנכים. 

 

יתרה מזאת- ישנו פן מיוחד שונה לניצול שואה חרש, מעצם היותו חרש, וסיפור על התמודדות יוצאת דופן של אנשים שלא שמעו את הקורה מסביב ובכל זאת הצליחו לשרוד (למשל: אישה חרשת לא ידעה שהיא השתתפה בצעדת המוות וגילתה זאת רק בתהליך התיעוד). 

 

במסגרת הפרויקט, תועדו על ידי המכון לקידום החירש, בשיתוף עם יד ושם, 56 סיפורים אישיים של ניצול שואה חרשים, כולל  תיעוד סיפורם של 7 ניצולי שואה חירשים שהתחנכו בפנימיית מכסיקו-בודפשט, מוסד חינוכי יהודי לילדים חירשים וכבדי שמיעה בהונגריה לפני מלחמת העולם ה-2 ובמהלך תקופת השואה. לפני תחילת המלחמה היו 7 בתי ספר יהודים באירופה וזו קבוצת החרשים היחידה שלמדו יחד בבית הספר ושרדו.   

 

כמו כן תועדו 8 סיפורים של דור שני לניצולי שואה חרשים, באמצעות ראיונות מוסרטים. הראיונות בוצעו ע"י מראיינת מקצועית. לאיתור הדור שני קיבלנו סיוע מחברות מהקהילה: חוה סביר, אילנה סבן, ורות לבינגר. אצל חלק מהדור השני הוריהם לא תועדו כלל בעבר (נפטרו מוקדם) ולכן הם שמחו מאוד על ההזדמנות לתעד את סיפורם של הוריהם וגם סיפורם כדור שני. 

 

התיעוד והסרטונים תורגמו ע"י מתורגמנים שעברו תהליך התאמה לפרוייקט, לרוב העדויות יש תמלול של העדויות ובהמשך ילווה גם בכתוביות בעברית. 

תיעוד השואה ע"י אנשים חירשים  

מכלדחגלכדג-02.png
לחלכדחגלכדחגלכד-02.png
תיעוד עיגול.png

כתבה שעשו עלינו בכאן 11, במסגרת ה"מייקרס", אתם.ן מוזמנים.ות לצפות

עיצוב ללא שם (2).png
מכלדחגלכדג-02.png
לחלכדחגלכדחגלכד-02.png
מכלדחגלכדג-02.png
לחלכדחגלכדחגלכד-02.png